החלטה בתיק ס"ע 1746-05-11

1.         בפנינו בקשת הנתבעת - מועצה מקומית מצפה רמון (להלן - המבקשת) לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות, העדר עילה ומניעות.

2.         התובע - עקיבא סימנטוב (להלן- המשיב) מתנגד לבקשה.

רקע כללי -

3.         א.         המשיב עבד אצל המבקשת מיום  4.10.94 ועד ליום 21.7.02.

ב.         ביום 1.5.11 הגיש המשיב את התביעה מושא ההחלטה לבית הדין ובה תבע הפרשי שכר בגין התקופה שבין החודשים 10/94 ועד למועד סיום עבודתו בחודש 7/02, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת והפרשות מעביד לקרן השתלמות, פנסיה וקופת גמל.

ג.          תביעות המשיב מבוססות על מכתב מיום 1.9.94 ששלח לראש המוצעה דאז, סמי שושן, אשר לטענתו אושר על ידי ראש המועצה בתשובה מיום 10.9.04, לפיו סוכמו עימו תנאי שכרו.

ג.          לפי האמור בכתב התביעה שולמו למשיב, עם סיום עבודתו, שני תשלומים: סך 11,000 ש"ח בחודש יולי 2002 עבור פדיון ימי חופשה וימי מחלה צבורים וסך 30,000 ש"ח בתאריך 8.6.06, המנוכה מתביעתו.

ד.         לטענת המבקשת, בכתב ההגנה, שולמו למשיב מלוא הכספים המגיעים לו וזאת לאחר שנערך עימו גמר חשבון מפורט במהלך שנת 2006 וכנגד חתימתו על כתב סילוק.

4.         טענות המבקשת בתמצית -

            לטענת ההתיישנות -

א.         ממועד תחילת העסקתו של המשיב במועצה חלפו כ-17 שנים וממועד סיום העסקתו חלפו כ-9 שנים, ועל כן מדובר בתביעה שבאופן ברור התיישנה.

ב.         במהלך שנת 2006 חתם המשיב על כתב ויתור והודאת סילוק (להלן - כתב הסילוק) וזאת לאחר שסוכם בין הצדדים כי המשיב יקבל סך כולל של 75,751.45 ש"ח למיצוי כל טענותיו אשר ישולמו לו בניכוי הכספים אותם הוא חייב למועצה.  על אף האמור הגיש המשיב, ביום 17.6.09, תביעה כנגד המבקשת בבית הדין (להלן - התביעה הראשונה) בה תבע לאכוף את האמור בנספח 1. תביעה זו נמחקה על ידי בית הדין, לאחר שנזנחה על ידי התובע. 

ג.          באשר לטענות המשיב לעניין עצירת תקופת ההתיישנות - משנמחקה התביעה הראשונה, אין סופרים את התקופה שבין הגשת התביעה ועד למחיקתה לצורך תקופת ההתיישנות ואולם מעבר לכך, אף אם לשיטת המשיב יש לספור תקופה זו, הרי תביעה זו היתה "פתוחה" במשך כ-8 חודשים בלבד וגם אם נפחית תקופה זו מפרק הזמן שעבר ממועד סיום עבודתו של המשיב (כ-9 שנים) הרי שעדיין חלפו למעלה מ- 7 שנים מהמועד האחרון להווצרות העילה.

ד.         באשר לטענת המשיב כי לא ידע לכאורה שהוא חותם על כתב סילוק, טענה שהינה מופרכת, הרי גם אם בית הדין יקבע שכתב הסילוק בטל, עדיין עילת התביעה התיישנה. שהרי, כל העובדות המהוות את עילת התביעה היו ידועות למשיב היטב לכל המאוחר לפני כ-9 שנים. יתרה מזו, טענת המשיב לפיה לא ידע שהוא חותם על כתב הסילוק אינה מתיישבת עם טענה שהעלה בתגובה לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה בתביעה הראשונה, בה טען כי חתם על כתב הסילוק בשל מצוקה כספית.

ה.         המבקשת מעולם לא הודתה ב"חוב" הנטען בתביעה והמועצה שילמה למשיב בעבר סכומים בגין הפרשים הנובעים מהסכם ההעסקה התקף עימו ולא ההסכם עליו נסמך בתביעתו ועל כן אין בכך משום הודאה בקיומו של החוב החדש הנטען.

            לא זו בלבד שהתביעה התיישנה, אלא המשיב אף הגיע להסכמות/ זנח את טענותיו בעניין זה פעמיים - פעם אחת, כאשר חתם על כתב הסילוק ופעם שנייה, כאשר זנח את תביעתו הראשונה ועל כן היא נמחקה.

לטענת העדר עילה -

מאחר והתביעה נסמכת רובה ככולה על מסמך בכתב ידו של המשיב והוא סותר הסכם העסקה מאוחר שנחתם בין המועצה לבין המשיב שעל פיו קיבל המשיב שכר בפועל - אין המשיב יכול לתבוע תביעות כספיות המבוססות על מסמך זה.

זאת ועוד, מסמך זה הוצג לראשונה רק במסגרת התביעה הראשונה, אינו חתום על ידי ראש המועצה ואין הוא מעוגן בתקציב המועצה ועל כן אין בו כדי לחייב את המועצה.  שהרי המועצה הינה גוף מתוקצב ולא תיתכן כל חריגה מהתחייבות המועצה על פי חוזה ההעסקה שנחתם על ידה.